החלטה בתיק ע"מ 2182/10

: | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים
2182-10
18.8.2010
בפני :
הנשיא: אל"ם אהרון משניות

- נגד -
:
אחמד דעבד אלרחמן פרוח
עו"ד מונדר אבו אחמד
:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן מיכאל אביטן
החלטה
העורר נעצר ביום 11/08/10 בחשד למעורבות בעבירות ביטחוניות חמורות, , וכעבור 5 ימים, ביום 16/08/10, בקשה המשטרה להאריך את מעצרו ב-15 יום נוספים. בימ"ש קמא נעתר באופן חלקי לבקשה, והאריך את המעצר ב-11 יום בלבד. ההחלטה לא הניחה את דעתו של העורר, וסנגורו טוען כי אין הצדקה להארכת מעצר כה ממושכת. הסנגור סומך את טענתו בין היתר, על דברים שמסר החוקר בבימ"ש קמא כי העורר נחקר עד למועד הדיון במשך 16 שעות, ויש בכך כדי ללמד כי הוא משתף פעולה בחקירתו, ולכן אין הצדקה להמשך המעצר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

לא למותר לציין כי העורר הוא מנוע מפגש (לפי הצו הנוכחי, המניעה בתוקפה עד היום בחצות), ולכן שמעתי בתחילה את בא כוחו של העורר, לאחר מכן שמעתי בנפרד את העורר, ולאחר שהעורר סיים את דבריו והוצא מהאולם, אפשרתי לסנגור לשוב לאולם להשלמת טיעונים.

בפתח הדברים אני מבקש להתייחס בקצרה לטענתו של הסנגור, על כך שהחוקרים ובית המשפט נמנעים מלפרט באוזניו את מהות החשדות המיוחסים לעצור. לטענתו, יש בכך כדי לפגוע ביכולתה של ההגנה לטעון ביחס למעצר, והדברים אמורים במיוחד כאשר עסקינן בעצור שהוא מנוע מפגש. עם כל ההבנה למצוקתו של הסנגור שמוצא עצמו מגשש באפלה, מפני שחומר החקירה אינו עומד לעיונו, נראה לי כי לעיתים צרכי החקירה מחייבים להימנע מלגלות פרטים מהותיים אודות החקירה בשלביה המוקדמים, לרבות מהות החשדות, וכזה הוא המצב שלפנינו. עם זאת, לא אמנע מלציין כי ככול שמשך המעצר מתארך, משתנה נקודת האיזון בין האינטרסים השונים, והולך וגובר המשקל של האינטרס של הגנתו של העצור.

לגופו של עניין, שקלתי את טיעוני הצדים, ועיינתי בחומר החקירה, לרבות חומר חסוי עדכני, אשר מפרט את ההתפתחויות בחקירה עד כה. שוכנעתי כי יש בחומר החקירה תשתית ראייתית  שיש בה כדי לבסס חשד סביר, ואולי אף למעלה מכך, למעורבות של העורר בעבירות ביטחוניות חמורות. שוכנעתי גם בקיומם של צרכי חקירה אשר מצדיקים בשלב זה את המשך מעצרו של העורר. מדובר בחקירה רגישה ומורכבת ובחשד למעורבות בעבירות חמורות ביותר, וקיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לגורמי החקירה למצות את החקירה עד תום. לפי התרשמותי, גורמי החקירה פועלים ביעילות כדי לקדם את החקירה, ותקופת המעצר שקבע בימ"ש קמא עולה בקנה אחד עם צרכי החקירה שפורטו בפני בסעיף 3 למזכר החסוי מהיום. כאמור, בימ"ש קמא נעתר באופן חלקי בלבד לבקשת המשטרה, ואיזן כראוי בין צרכי החקירה מצד אחד ובין זכויותיו של העורר מצד שני.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בה. לפיכך, הערר נדחה.

ניתנה היום, 18 באוגוסט 2010, ט באלול התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.


הנשיא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>